הרואין, סם ומשכך כאבים המשתייך לקבוצת החומרים האופיאטים (המופקים מצמח הפרג ). מקובל לשייכו לקבוצת הסמים הקשים; שימוש ממושך בו גורם להתמכרות ובעקבותיה לנזקים גופניים ונפשיים בלתי הפיכים.
ההרואין מספק למשתמשים בו תחושות עזות של אופוריה ושמחה עילאית, התעלות חושים, סיפוק וכן הרגשה של רגיעה, רווחה וחמימות. ההרואין עשוי לגרום גם לפגיעה תודעתיות כגון בלבול או איבוד קואורדינציה. בנוסף, משמש ההרואין כמשכך כאבים יעיל במיוחד וביכולתו להעלים מכאובים חזקים. תופעות לוואי גופניות המלוות את השפעת הסם כוללות בחילות והקאות, עצירות, יובש בפה וגירוד באף וביתר העור, דופק ונשימה איטיים ועוד.
צריכת ההרואין נעשית דרך הזרקת החומר לגוף. הרואין בדרגת זיקוק גבוהה נצרך גם בעישון או בהסנפה (שאיפת החומר דרך נחירי האף).
התחושות שמספק ההרואין גורמות למשתמשים לרצות ולחוות אותן שוב ושוב, ואולם שימוש חוזר בהרואין גורם להיווצרותה של תופעת סבילות - מצב של התרגלות הגוף לסם, ודרישה לכמויות גדלות והולכות על מנת להגיע לאותה השפעה. הסבילות להרואין מתפתחת במהירות ובעקבותיה מפתחים המשתמשים גם תלות בחומר והתמכרות אליו. ההתמכרות להרואין גורמת לכך שהפסקת השימוש בו כרוכה בתסמונת גמילה קשה, הנמשכת מספר ימים ובמהלכה חווים המשתמשים הפרעות פיסיולוגיות ופסיכולוגיות חריפות, כגון כאבים עזים בשרירים ובעצמות, הרגשת קור והזעה לסרוגין, עצירות ושלשול לסרוגין, התקפי חרדה, שינה טרופה ועוד. תופעות אלו מכונות "קריז", ובשלב מסוים ממשיכים המכורים להרואין לצרוך את החומר בעיקר עקב הפחד מתסמונת הגמילה.

הסמים האופיאטים:

כאמור, הרואין נמנה עם הסמים האופיאטים - קבוצה של חומרים כימיים, הגורמים לדיכוי הפעילות של מערכת העצבים המרכזית. מקורם באופיום , חומר שצבעו אדמדם או צהבהב-חום, המתקבל מייבושה ומאידויה של ההפרשה החלבית המצויה בזרעיו של צמח הפרג התרבותי (Papaver somniferum). לאופיאטים השפעה רחבה על איברי הגוף, ובמינונים מסוימים חלקם מנוצלים כתרופות לשיכוך כאבים, להרפיית שרירים והקהיית חושים וכן לטיפול בתופעות כגון שלשול ושיעול חריפים. במינון גבוה עלולים כמה מחומרים אלו לגרום לדיכוי נשימה ואף לאיבוד ההכרה.
בתוך האופיום מצויים אלקלואידים (קבוצה של חומרים אורגניים בסיסיים שמקורם צמחי והם מכילים חנקן) רבים, בהם מורפין , נוסקפין, קודאין , פפברין ותבאין. ההרואין הטהור הוא אבקה לבנה, חצי-סינטטית ובעלת טעם מר, המיוצרת בתהליך כימי על ידי הוספה של שתי קבוצות אצטיליות למורפין; ומכאן שמו המדעי - "דיאצטילמורפין" (diacetylmorphine). השם הרואין ניתן לחומר על ידי חברת התרופות הגרמנית באייר (Bayer), שאנשיה ייחסו לו תכונות הרואיות.
קיימים גם אופיאטים המיוצרים באופן סינטטי מלא. הידוע שבהם הוא ה"מתדון", המשמש לטיפול במכורים לסמים אופיאטים.

היסטוריה:

כאמור, הרואין נמנה עם הסמים האופיאטים - קבוצה של חומרים כימיים, הגורמים לדיכוי הפעילות של מערכת העצבים המרכזית. מקורם באופיום , חומר שצבעו אדמדם או צהבהב-חום, המתקבל מייבושה ומאידויה של ההפרשה החלבית המצויה בזרעיו של צמח הפרג התרבותי (Papaver somniferum). לאופיאטים השפעה רחבה על איברי הגוף, ובמינונים מסוימים חלקם מנוצלים כתרופות לשיכוך כאבים, להרפיית שרירים והקהיית חושים וכן לטיפול בתופעות כגון שלשול ושיעול חריפים. במינון גבוה עלולים כמה מחומרים אלו לגרום לדיכוי נשימה ואף לאיבוד ההכרה.
בתוך האופיום מצויים אלקלואידים (קבוצה של חומרים אורגניים בסיסיים שמקורם צמחי והם מכילים חנקן) רבים, בהם מורפין , נוסקפין, קודאין , פפברין ותבאין. ההרואין הטהור הוא אבקה לבנה, חצי-סינטטית ובעלת טעם מר, המיוצרת בתהליך כימי על ידי הוספה של שתי קבוצות אצטיליות למורפין; ומכאן שמו המדעי - "דיאצטילמורפין" (diacetylmorphine). השם הרואין ניתן לחומר על ידי חברת התרופות הגרמנית באייר (Bayer), שאנשיה ייחסו לו תכונות הרואיות.
קיימים גם אופיאטים המיוצרים באופן סינטטי מלא. הידוע שבהם הוא ה"מתדון", המשמש לטיפול במכורים לסמים אופיאטים.




ההרכב הכימי של ההרואין: