אתנול, חומר אורגני נוזלי שנוסחתו CH₃CH₂OH, ממשפחת הכהלים המונוהידריים הראשוניים. זהו הכוהל (אלכוהול) הנפוץ והידוע ביותר, ולכן יש שמכנים אותו "אלכוהול" או "כוהל" סתם. המקפידים יותר קוראים לו "כוהל אתילי".
האתנול הוא נוזל חסר צבע בעל ריח נעים; נקודת הרתיחה שלו 78.3 מעלות צלזיוס. הוא ממס טוב מאוד, וחומרים רבים שאינם מסיסים במים נמסים בו. הוא עצמו מסיס במים בקלות רבה. בוער בקלות באוויר. שימושיו התעשייתיים רבים מאוד, כחומר מוצא לכימיקלים אורגניים שונים, כממס (למשל בעשיית התמרוקים) וכחומר חיטוי. אולם השימוש העיקרי שלו הוא כמרכיב המרכזי של המשקאות החריפים (שאפשר להגדירם כמשקאות המכילים אתנול).
כבר בימי קדם עמד האדם על אפשרות הפקתם של נוזלים מכילי אתנול ממיץ פירות (בייחוד ענבים) שהותסס, או בדרכים קצת יותר מסובכות, מעיסות של גרעיני דגן ומצמחים אחרים. בתהליך התסיסה הטבעי אפשר לקבל נוזל בעל ריכוז אתנול של עד 15%, אולם ניתן להוסיף ולזקק את הנוזלים כדי להעלות את ריכוז האלכוהול לרמות גבוהות יותר.
האתנול המגיע למערכת העיכול אינו מעוכל בשום דרך, אלא נספג במישרין במחזור הדם , ומתפשט במהירות לכל חלקי הגוף. פעולתו על המוח היא החשובה ביותר: הוא מדכא תפקודים מוחיים שונים, במתכונת אופיינית: תחילה הוא משפיע על התפקודים הגבוהים ביותר, כמו שיקול דעת ועכבות שונות; בהמשך אובדת בהדרגה השליטה בתפקודים המוטוריים הרצוניים (תיאום יד ועין, שמירה על שיווי משקל). התוצאה הראשונית היא תחושה של התרוממות רוח ועליצות, אך זו הופכת במהירות לקהות חושים ולדיכאון, לאובדן כל שליטה מוטורית ולשקיעה בשינה, או בתרדמת במקרים קיצוניים. צריכה מתמדת של אתנול בכמויות גדולות יוצרת תלות פסיכולוגית בו (אין זו התמכרות במובן הפיסיולוגי הטהור, אך יש לה ביטויים פיסיולוגיים מובהקים), ועלולה להביא את השתיין למצב הקרוי אלכוהוליזם , שמקובל לראותו כמחלה לכל דבר.
הדרך השכיחה והוותיקה להפקת אתנול היא תסיסה בנוכחות שמרים . מאז 1930 בערך נוספו עליה שתי שיטות תעשייתיות עיקריות: מיום של אתילן או חיזור של אצטאלדהיד. כיום מופק בארצות המתועשות יותר אתנול בדרכים אלה מאשר בדרך המסורתית.
ברוב הארצות מוטל מס בלו על משקאות אלכוהוליים, ולכן נוהגים לפגל את האתנול המיוצר לצרכים רפואיים ותעשייתיים, כלומר לעשותו בלתי ראוי לשתייה, בהוספת כמויות קטנות של חומרים אחרים, בעיקר מתנול.